דברו אמת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דברו אמתאנגלית: Dabru Emet) הוא מניפסט לא-רשמי של קבוצת רבנים ואישי ציבור יהודים, המתייחס למערכת היחסים בין הנצרות ליהדות. המסמך נתקל בהתנגדות הן בצד היהודי והן בצד הנוצרי.

המניפסט נוסח על רקע ניסיונות הכנסייה הקתולית לגשר בוועידת הוותיקן השנייה על פערים שנפערו והתחזקו בין היהדות והנצרות, בעקבות התנהלות הכנסייה בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה ואחריהן.

חתמו עליו למעלה מ-200 רבנים והוגים מכלל זרמי היהדות, אך הודגש כי מדובר ביוזמה של יחידים וכי אין החותמים מייצגים בחתימתם את הארגונים והזרמים אליהם הם משתייכים. אישים בולטים בין החותמים[1]: יחיאל אקשטיין, יוג'ין בורוביץ, דייוויד בלומנטל, נינה בת' קרדין (אנ'), רוברט חזן (אנ'), אליוט דורף, יוסף ארנקרנץ (אנ'), ברי פרונדל (אנ'), רוברט גיבס, דניאל גורדיס(אנ'), יצחק גרינברג (אנ').

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המניפסט "דברו אמת" פורסם לראשונה ב-10 בספטמבר 2000 בניו יורק טיימס, ובעקרונותיו נעשה מאז שימוש בחלק מתוכניות לימוד הדת היהודית ברחבי ארצות הברית.[2][3] המסמך שם דגש על המשותף בין הדתות; על לגיטימיות הנצרות לאלו שאינם יהודים, מנקודת מבט יהודית; ועל הכרה בהבדלים התאולוגיים בין שתי הדתות תוך הסכמה שאין להכריע מי מהדתות צודקת.

פורטו בו שמונה נושאים עיקריים:

  1. יהודים ונוצרים סוגדים לאותו האל
  2. יהודים ונוצרים מחפשים אחר הסמכות דרך אותו הספר
  3. נוצרים יכולים לכבד את תביעתם של היהודים על ארץ ישראל
  4. יהודים ונוצרים שניהם מקבלים את עקרונות המוסר של התורה (חמישה חומשי תורה)
  5. הנאציזם אינו תופעה נוצרית
    בהתייחס לנאציזם ושואה המסמך טען כי הנאציזם אינו תופעה נוצרית. אך כי ללא ההיסטוריה הנוצרית של האנטי-יהדות והאלימות הנוצרית נגד היהודים, האידאולוגיה הנאצית לא הייתה יכולה לתפוס אחיזה ולצאת אל הפועל. שכן יותר מידי נוצרים פעלו או היו סימפתים לזוועות הנאציות נגד היהודים, ונוצרים אחרים לא מחו מספיק נגד זוועות אלו. אך הנאציזם כשלעצמו אינו תוצאת הנצרות.
  6. המחלוקת בין היהודים לנוצרים לא תתיישב עד שאלוהים יגאל את העולם כולו, כפי שהובטח בכתבי קודש, ואין לדחוק באף אחד להאמין באמונת האחר
  7. מערכת יחסים חדשה בין היהודים לנוצרים לא תחליש את הפרקטיקה היהודית
  8. על יהודים ונוצרים לעבוד יחד למען צדק ושלום

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Herbert Schlossberg, DABRU EMET: A JEWISH STATEMENT ON CHRISTIANS AND CHRISTIANITY, ‏November 2000
  2. ^ Helena Miller, Lisa D. Grant, Alex Pomson. 2011. International Handbook of Jewish Education. Springer Science & Business Media.
  3. ^ Mary C. Boys, Sara S. Lee, Dorothy C. Bass. 2008. Christians and Jews in Dialogue: Learning in the Presence of the Other. SkyLight Paths Publishing. p. 201-205.